גילוי נאות- בהתחלה התכוונתי לרשום פוסט ארוך ומלא כעסים על התופעה המגעילה ביותר שאני עדה אליה זה זמן מה- השיימינג שאמהות מעבירות אמהות אחרות בפייסבוק, בווטסאפ ובכל דרך אחרת.
כבר היה לי פוסט כתוב ומוכן, שפירט את כל ההזדמנויות בהם חוויתי תחושת עלבון, כעס או סתם חדירה לפרטיות כשאמהות אחרות הרשו לעצמן לבקר אותי באופן מרמז או ישירות, בצורה גסה ולא לעניין, או פשוט להיות ביץ’.
היו לי כתובים גם אינספור מקרים בהם אמהות אחרות נתנו לבריונים האלה לנצח ומחקו פוסטים תמימים שגררו אינספור תגובות רעות שביקרו אותן ואת האמהות שלהן, רק בגלל שהן העזו לשאול שאלה טיפשית, אולי תמימה, או פשוט כזאת שלא תאמה את דעתן של הנשים האחרות שקראו את הפוסטים שלהם.
ויותר מהכל, היו לי דוגמאות רבות מספור על כל האמהות שבטח נחשפו לפוסט ולתגובות הרעות ולשיימינג ופשוט לא הגיבו. לא ענו בחזרה לבריוניות, לא עודדו את האמא שהותקפה על ידן ופשוט נתנו למעשה המגעיל הזה להתקיים ללא מפריע.
אני חייבת להודות שבתחילת הדרך גם אני הייתי כזאת, עוברת אורח שקטה שצופה על הקבוצות האלה ופחות מגיבה. מדי פעם הייתי כותבת פוסט על משהו וזהו. למען האמת רוב הפעמים קיבלתי תגובות לגיטימיות ולרוב אפילו תורמות. אז כשהיה קורה משהו פחות נעים לא הרגשתי צורך להתערב.
עד שזה קרה לי. אני חייבת להגיד שבפעם הראשונה שזה קרה לי הרגשתי התפכחות מאוד לא נעימה. מאז הלידה, הצטרפתי כמו אמהות רבות לקבוצות פייסבוק ווטסאפ שונות. הייתה קבוצת הורים שפויים, הורים שואלים, אמהות תוהות ומה לא, קבוצה לכל מטרה. היו המון פוסטים בכל יום, חלקן היו מצחיקות, חלקן חשובות והרוב היו בעיקר שחרור לחץ של הורים שכולנו כל כך מזדהות איתם. היו המון (בלשון המעטה) פוסטים טיפשיים למדי, שלא הבנתי את ההגיון של השואלים, אבל מעולם לא הרשתי לעצמי להגיב עם ביקורת. מי אני שאגיב לאמהות אחרות מה נכון ומה לא? מי אני שאצקצק בלשוני הוירטואלי אם מישהי עשתה משהו שאני לא מסכימה איתו.
אני הבנתי מתחילת הדרך שאף אחת מאיתנו לא המציאה את האמהות, אף אחת לא יודעת באמת מה נכון ומה לא, מה יגרום לילדים לישון לילה ומה לא, איך צריך ואיך לא צריך לגדל את הילדים בעולם. מה שלא הבנתי מעולם זה מה גורם לאנשים אחרים לחשוב שהם כן.
הכעס הגדול הגיע דווקא מפוסט של אמא באחד מהקבוצות, היא רשמה שהיא הסירה את הפוסט הקודם שכתבה בשל תגובות רבות מבקרות שלטענתה גרמו לה להרגיש מושפלת. אמהות רבות תמכו בה וניסו לעודד. אני הרגשתי שזה הגבול שלי. גם ככה להיות אמא, בטח אמא פעם ראשונה, זאת תקופה עמוסה בספקות אישיים, בהיסוסים על כל צעד שאת עושה ובעיקר תקופה רגישה עבור כל אחת מאיתנו, אז נשים ובעיקר אמהות אחרות שגורמות לאמא להרגיש יותר רע בתקופה הזאת- זה פשוט לא עובר אצלי.
קודם כל רשמתי לה (בהנחה שהאמהות שגרמו לה להרגיש ככה מהקבוצה יראו את הפוסט וכנראה יתעקבו עליו) שבעיני זה שהיא הורידה את הפוסט זה פשוט ניצחון לבריונות ולשיימינג שהאמהות האלה עושות, ובפני בריונים אסור להיכנע, ושחבל מאוד, מאוד מאוד, שאמהות מרשות לעצמן לפגוע באמהות אחרות, איפה הסולידריות? רק אמא יכולה לדעת מה אמא אחרת עוברת, כמה זה קשה, אז איך דווקא אמאהות מורידות ומדכאות אמהות אחרות?
החלטתי לרשום את הפוסט הזה, בגלגול הראשון שלו, הכועס, המטיף והעצבני. כבר בחרתי תמונה ועמדתי לפרסם, ואז בעלי הרגיע אותי. כן כן, אני לגמרי יכולה להודות שלפעמים בעלי הוא היחיד שמצליח להרגיע אותי, לתת לי נקודת מבט אחרת על העניין.
הגעתי למסקנה שככל הנראה אותן אמהות לא מתכוונות לעשות רע, לגרום לחוסר הביטחון והבושה שהתגובות שלהן גורמות לאמהות האחרות. יכול להיות שהן באמת פשוט אומרות מה שהן חושבות, מה שבא להן באותו רגע בלי לחשוב על ההשלכות.
הרי כולנו יודעים בסוף כמה קלה היד על המקלדת. מניחה שמתישהו לכולנו זה קרה. שרשמנו משהו שנראה לנו מתאים, כשבמבט לאחור הבנו שהגזמנו, או שסתם פלטנו מילים בלי לחשוב.
ואם נגיד שזה נכון, שלא הייתה כוונה רעה מתוכננת מראש, עדיין, איפה עובר הגבול. מתי נבין שאי אפשר תמיד להגיד מה שבא לנו פשוט כי בא לנו, מתי נבין כולנו שיש השפעה למילים שלנו. שמספיקה לפעמים מילה אחת כדי לגרום למישהו מהצד השני של המסך להתבאס, להתעצב, לגרום לו להרגיש רע עם עצמו.
ברגע שהבנתי שיכול מאוד להיות שהכוונה לא תמיד רעה, הבנתי שאני צריכה לכתוב פוסט אחר. פוסט יותר מסביר ופחות מטיף.
אני החלטתי לעצמי שלוש החלטות-
- כשאני אראה מישהי מגיבה בצורה שתרגיש לי בריונית או שאני אראה שעושים למישהי שיימינג אני אתערב לטובתה. לפעמים כשאתה מותקף, מספיק לראות שמישהו אחד חושב כמוך ועומד לצידך כדי לא להפגע.
- אם מישהו מגיב לי בצורה שמרגישה לי עוקצנית ללא סיבה, פוגענית או ביקורתית אני פשוט מתעמת איתו ישירות ואגיד לו מה אני חושבת על זה.
- וההחלטה האחרונה היא שאני לעולם לא אפסיק לכתוב, לשאול שאלות ולהתייעץ מפחד מתגובות שליליות- זה בעיניי הניצחון האולטימטיבי לבריונים.
בסופו של יום אני חייבת להגיד שאני כן מאמינה שנשים יכולות להיות קבוצת התמיכה של נשים אחרות, בסופו של דבר אין אף אחד בעלם שיוכל להבין מה אני מרגישה יותר מאמא אחרת. כולנו עושות כל מה שאפשר ונותנות כל מה שיש. אז אולי הגיע הזמן להתלכד כולנו ולתת אחת לשנייה להרגיש טוב
עם עצמה, להרגיש בטוחות בעצמנו ולהרגיש אמהות טובות.
